×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא פסחים מ״ב.גמרא
;?!
אָ
רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ב:כ״ג} שׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ אאוֹתוֹ אַתָּה מַתְפִּיס לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאִי אַתָּה מַתְפִּיס תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת מִכָּאן אָמְרוּ כׇּל הַמַּתְפִּיס תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה בְּלֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:א׳,י״ז,כ״ו} וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר לִימֵּד עַל כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ שֶׁיְּהֵא בְּלֹא תַעֲשֶׂה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא מַאי מַשְׁמַע. אָמַר לוֹ דִּכְתִיב לֵאמֹר לֹא נֶאֱמַר בַּדְּבָרִים. בֵּי רַב אָמְרִי לֵאמֹר לָאו אֱמוֹר.: במֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם וְכוּ׳.: תָּנֵי חֲדָא שׁוֹפְכִין בִּמְקוֹם מִדְרוֹן וְאֵין שׁוֹפְכִין בִּמְקוֹם הָאֶישְׁבּוֹרֶן וְתַנְיָא אִידַּךְ שׁוֹפְכִין בִּמְקוֹם הָאֶישְׁבּוֹרֶן. לָא קַשְׁיָא הָא דִּנְפִישִׁי דִּקְווּ הָא דְּלָא נְפִישִׁי דְּלָא קְווּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אִשָּׁה לֹא תָּלוּשׁ אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. דַּרְשַׁהּ רַב מַתְנָה בְּפַפּוֹנְיָא לְמָחָר אַיְיתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא חַצְבַיְיהוּ וַאֲתוֹ לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ הַב לַן מַיָּא אֲמַר לְהוּ אֲנָא גבְּמַיָּא דְּבִיתוּ אֲמַרִי. דָּרֵשׁ רָבָא דאִשָּׁה לֹא תָּלוּשׁ בַּחַמָּה וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה וְלֹא בַּמַּיִם הַגְּרוּפִין מִן הַמּוּלְיָיר הוְלֹא תַּגְבִּיהַּ יָדָהּ מִן הַתַּנּוּר עַד שֶׁתִּגְמוֹר אֶת כׇּל הַפַּת ו(וְצָרִיךְ) שְׁנֵי כֵלִים אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ אֶת יָדֶיהָ. אִיבַּעְיָא לְהוּ עָבְרָה וְלָשָׁה מַהוּ זמָר זוּטְרָא אָמַר מוּתָּר רַב אָשֵׁי אָמַר אָסוּר. אָמַר מָר זוּטְרָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא אֵין לוֹתְתִין הַשְּׂעוֹרִין בַּפֶּסַח וְאִם לָתַת נִתְבַּקְּעוּ אֲסוּרִים לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוּתָּרִין. וְרַב אָשֵׁי אָמַר אַטּוּ כּוּלְּהוּ חֲדָא מְחִיתָא מְחִיתִינְהוּ הֵיכָא דְּאִיתְּמַר אִיתְּמַר וְהֵיכָא דְּלָא אִיתְּמַר לָא אִיתְּמַר.:
הדרן עלך כל שעה
פרק ג – אלו עוברין
מתני׳מַתְנִיתִין: חוְאֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי וְזֵיתוֹם הַמִּצְרִי וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח טהֲרֵי אֵלּוּ בָּאַזְהָרָה וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת.: גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּכוּתָּח הַבַּבְלִי מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב וּמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם וּמַכְחִישׁ אֶת הַגּוּף. מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב מִשּׁוּם נַסְיוּבֵי דַחֲלָבָא וּמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם מִשּׁוּם מִילְחָא וּמַכְחִישׁ אֶת הַגּוּף מִשּׁוּם קוֹמָנִיתָא דְאוּמָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַרְבִּין הַזֶּבֶל וְכוֹפְפִין אֶת הַקּוֹמָה וְנוֹטְלִין אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵן פַּת קִיבָּר וְשֵׁכָר חָדָשׁ וְיָרָק חַי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְמַעֲטִין אֶת הַזֶּבֶל וְזוֹקְפִין אֶת הַקּוֹמָה וּמְאִירִין אֶת הָעֵינַיִם אֵלּוּ הֵן פַּת נְקִיָּיה בָּשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן פַּת נְקִיָּיהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ר׳ יהודה היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ״ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה״ (ויקרא כב, כג), ולמד מכאן: אותו — את בעל המום שאינו ראוי לקרבן, אתה מתפיס (יכול להקדיש) לבדק הבית במקדש, ואי (ואין) אתה מתפיס תמימים לבדק הבית, שבהמה הראויה לקרבן אין להקדישה לנדבת בדק הבית. מכאן אמרו חכמים: כל המתפיס תמימים לבדק הבית — עובר על מצות עשה. אין לי אלא ללמוד מכאן שעובר בעשה, שאף עובר בלא תעשה מנין — תלמוד לומר ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״ (ויקרא כב, יז), לימד על כל הפרשה כולה שיהא בלא תעשה כל העובר עליה, אלה דברי ר׳ יהודה. ומוסיפים, אמר לו רבי לבר קפרא: מאי [מה] משמע? כלומר כיצד מבין ר׳ יהודה מהכתוב ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ שכל הפרשה כולה בלא תעשה? אמר לו: דכתיב כן נאמר] ״לאמר״. והוא דורשו כמו: לא-אמור, ״לא״ נאמר בדברים, שיש גם איסור לאו בדברים האמורים שם. בי [בבית מדרשו] של רב אמרי [היו אומרים] בשינוי מועט: ״לאמר״ — לאו אמור, שיש לומר לישראל שיש כאן מצוות לא תעשה בדבר זה. ומכל מקום למדנו לעניננו שלשיטת ר׳ יהודה לאו הבא מכלל ״לאמור״ נידון כלאו. ומתוך שנאמר בפסח ״ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור״ (שמות יב, א), הרי שכל שנאמר בפרשה נידון אף בלאו. א שנינו במשנה כי מי תשמישו של נחתום נשפכים ואין משתמשים בהם משום חמץ שבהם. תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: שופכין אותם במקום מדרון, ואין שופכין אותם במקום האישבורן (מקום שהמים נקוים בו). ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: שופכין במקום האישבורן! ומתרצים: לא קשיא [קשה] מברייתא לברייתא; הא [זה] שאסרו באישבורן — דנפישי, דקוו [כשהמים מרובים, והם נקוים] במקומם ואינם נבלעים בקרקע ומחמיצים. הא [זה] שהתירו — כשהם לא נפישי [מרובים], ולא קוו [נקוים], ונבלעים בקרקע לפני שמספיקים להחמיץ. באמר רב יהודה: אשה לא תלוש את המצות אלא במים שלנו, שהיו בבית במשך הלילה והתקררו בבית. כי אם יקחו מים פושרים כפי שהם נשאבים, יזרזו אלה את חימוצה של העיסה. ומסופר: דרשה רב מתנה בפפוניא להלכה זו. למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה [למחרת בערב פסח הביאו הכל את כדיהם ובאו לפניו], ואמרו ליה [לו]: הב לן מיא [תן לנו מים]. כי הם הבינו ״מים שלנו״ — מים ששייכים לנו, לבית החכם, ולכן באו כולם אליו לקבל מהמים שלו. אמר להו [להם]: אנא במיא דביתו אמרי [אני במים שלנו בלילה בבית אמרתי]. דרש רבא: אשה לא תלוש את המצה בחמה אלא בבית, ולא בחמי חמה במים שהתחממו מחום השמש, ולא במים הגרופין מן המולייר (ממיחם שיש בו גחלים), ולא תגביה ידה מן התנור, כלומר לא תפסיק להתעסק באפיה עד שתגמור את כל הפת מן העיסה שלא תחמיץ בינתים. וצריך שיהיו לה שני כלים, אחד שמקטפת בו כלומר, שנותנת את המים על העיסה, ואחד שמצננת בו את ידיה לאחר הקיטוף, כדי שלא יחמיץ חום ידיה את העיסה. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: עברה ולשה במים חמים, מהו? מר זוטרא אמר: מותר, רב אשי אמר: אסור. אמר מר זוטרא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את הלכתי זו? דתניא כן שנינו בברייתא]: אין לותתין השעורין בפסח. ואם לתת, אם נתבקעו — אסורים, לא נתבקעו — מותרין. הרי שגם מי שעובר על דברי חכמים ועושה שלא כדין, כל עוד שלא החמיץ ממש אין חכמים אוסרים. אף כאן לעניננו, כל עוד לא החמיצה העיסה ממש אין חכמים אוסרים אותה. ורב אשי אמר: אטו כולהו חדא מחיתא מחיתינהו [וכי את כולם אורג אתה באריגה אחת]?! וכי כל ההלכות כולן שוות זו לזו? היכא דאיתמר [במקום שנאמר] — איתמר [נאמר] שלא קנסו חכמים, והיכא [ובמקום] שלא איתמר [נאמר] — לא איתמר [נאמר], ויש מקום לקנוס את האשה שעברה על דברי חכמים ולאסור את עיסתה.
פרק ג
א משנה ואלו עוברין עליהם בפסח משום ״בל יראה״ ו״בל ימצא״, אף על פי שלא כולם הם דברי מאכל ממש; כותח הבבלי שהוא תבלין חריף שנותנים בו גם קמח, ושכר המדי, וחומץ האדומי, וזיתום (מין שיכר) המצרי, וזומן של צבעים, ועמילן של טבחים, וקולן (דבק) של סופרים. ר׳ אליעזר אומר: אף תכשיטי נשים שיש בהם חמץ. זה הכלל: כל שהוא ממין דגן והחמיץ, אף שאינו לחם חמץ ממש — הרי זה עובר עליו בפסח משום ״בל יראה״ ו״בל ימצא״. הרי אלו שנמנו קודם באזהרה (באיסור לא תעשה), ואולם אין בהם משום כרת אם אוכל אותם. ב גמרא כיון שהוזכר כותח במשנה מביאים ברייתא הדנה בכותח. תנו רבנן [שנו חכמים], שלשה דברים נאמרים בכותח הבבלי: מטמטם [סותם] את הלב, ומסמא את העינים, ומכחיש (מחליש, גורם חולי) את הגוף. ומבארים: מטמטם את הלב — משום נסיובי דחלבא [נסיוב החלב] הנוזל הנותר כשמפרישים את הגבינה מן החלב, שכן היו נותנים בכותח את הנסיוב, והוא מאכל תפל וגרוע. ומסמא את העינים — משום מילחא [מלח] שיש בו, העשוי להיות סכנה לעינים. ומכחיש את הגוףמשום קומניתא דאומא [עיפוש הפת], שמכניסים בכותח פירורי פת שהחמיצה מאד, כמעט עד כדי עיפוש. וכיון שהובאה ברייתא זו מביאים עוד דברים שנאמרו בעניני בריאות הגוף ובמאכלים; תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה דברים מרבין את הזבל, וכופפין את הקומה של אדם, ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם אם רגיל לאוכלם, אלו הם: פת קיבר (העשויה מקמח לא משובח), ושכר חדש, וירק חי. וכן תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: שלשה דברים ממעטין את הזבל, וזוקפין את הקומה, ומאירין את העינים, אלו הם: פת נקייה שנעשית מקמח סולת, בשר שמן, ויין ישן. ומבארים: פת נקייהמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144